בעת בשק, ושלי פחזר 
באפסי־חק סבסו, מקדו׃
או אז חלכן היה נמזר
ומתי־ערן כרדו.

״גורה בני מן הפטעון!
מחד־שנו, חיל־צפרנו!
מעוף־גרגיר תנוס, צעון
מחטש במגונו!״

והוא שלף סיפו החז׃
נד, חפש את פחיק־צריו ־־
וכה עמד בצל זמזם,
תפוס בהרהוריו.

עודו עומד שפה־הגות,
והפטעון, עיניו דולקות,
ושוש ביער המנוד,
בועע ונקוט!